היום, בעולמנו בו חיים של אנשים אחרים פרוסים בפנינו במלוא הכנות וביחד עם זה במלוא השקר, כמעט בלתי אפשרי לא להשוות את עצמנו לאנשים אחרים.
ההשוואתיות הזו לעיתים קרובות גורמת לנו לאכזבות מעצמנו, לחוסר אמונה בעצמנו גם לאיבוד זהות האמיתית שלנו.
ברשתות חברתיות אנחנו, אפילו בלי שמבקשים, רואים את החיים היפים של אנשים אחרים, את ההצלחות, את הטיולים, הרגשות שלהם חשופים בפנינו, ולעיתים גם – אתגרים ואכזבות.
יש הרגשה שכל האנשים חיים, נמצאים בתנועה, מצליחים להביע את עצמם בשפה יצירתית, בזמן שאנחנו לפעמים מרגישים תקיעות.
ההשוואה בינם לביננו מעצימה את הרגשות השליליים. אנחנו גם לעיתים לא מסוגלים לפרגן ולשמוח בשבילם מכל הלב.
אנחנו לא רוצים להיות פחות מאחרים. לפעמים אפילו "נהנים" לראות אדם בצרה, כי איכשהו, מצבו מציב אותנו מעליו. יש סוג של התמכרות לדרמות של אחרים. הן בדרך מוזרה מכניסות אל חיינו עניין.
בואו נבדוק למה זה קורה.
הסיבה להשוואתיות טמונה עמוק בתוך התת מודע שלנו.
התת מודע אומר לנו – תהיו כמו כולם. ואם אתם לא כמו כולם – אתם לא מספיק טובים, לא שייכים, לא מוצלחים.
מישהו מטייל בעולם, ומציג לנו תמונות מרהיבות – למה אנחנו לא שם?
מישהו מצליח בעסק, בזמן שהעסק שלנו צולע, או שמתקיימים על משכורת של שכירים? אנחנו לא מוצלחים.
רואים זוג מאושר שמעלה לרשתות את החוויות המדהימות המלאות ברגש? בזמן שאנחנו בזוגיות כושלת או בכלל בלי זוגיות? כי אנחנו לא מספיק…, או שאין לנו מזל.
אותן הרשתות בונות עבורנו דמויות להערצה, לקנאה, לשנאה.
אנחנו באמת לא יודעים מה קורה בתוך ראשם וליבם של אותם האנשים, עם מה הם מתמודדים, מה הם מקריבים. אנחנו חשופים רק למעטפת. אותה המעטפת שמערערת אותנו.
יש בחיינו צרכים שהם באמת זהים לצרכים של אנשים אחרים – אלה הם צרכים בסיסיים, להם אנחנו זקוקים על מנת להתקיים. הם אומנם זהים, אבל גם פה יש לנו זכות בחירה – איזה אוכל לאכול, איפה לחיות, איך להרגיש ביטחון, באיזה סביבה לבחור.
בחברה שלנו יש מין תבנית מוסכמת ומאד ישנה, שמציבה לפנינו את דרך החיים המקובלת. מרגע שתינוק נולד, יש מסלול מסוים שהוא צריך לעבור – מסגרות מקובלות, חוקי התנהגות ורמת ההתפתות לכל גיל, חוגים, לימודים, צבא, עבודה.
בכל שלב יש לחברה שסביבו ציפיות. אם אותו האדם לא עומד בציפיות המקובלות – הוא חריג. והמילה "חריג" בתודעה של רוב האנשים, היא מילה שלילית.
לשמחתי הרבה, היום, כל המערכת של המסלול החיים ה"מקובל" הזה מאוד מתנדנדת.
איך להשתמש במצב הקיים לטובתנו?
נחזור לזכות הבחירה.
אנחנו חופשיים לבחור את המטרות, את הערכים ואת הדרך שמתאימים רק לנו.
אם מישהו מצליח בעסקים ומרוויח מיליונים, אנחנו יכולים לשמוח בשבילו ובמקביל לבחור בחיים שקטים, רגועים, אולי בטבע, לטפל בבעלי חיים או להתנדב במקום שנבחר. אולי החלום שלנו – לגדל ילדים, כי ערך המשפחה הוא הערך העליון עבורנו.
מה קורה אם המשפחה מצפה מאיתנו להיות עורך דין, רופא או מהנדס, ואנחנו בתשוקה לאומנות או להתפתחות תודעתית? אנו ראויים לממש את זכות הבחירה שלנו ולהיות מאושרים, ללא קשר לציפיות של אחרים.
אם נדייק את המטרות ואת הערכים שלנו, נגלה שהם שונים מאלה של אחרים, אם לא במהות, אז במשקל החשיבות של כל ערך עבורנו.
זה יעזור להישאר באיזון ולהתמקד בייחודיות.
מילדות אנחנו בהשוואה לילדים אחרים דרך ההורים , גננות, מורים ועוד.. כבר מאז אנחנו "זוכים" להרגיש חוסר ביטחון, חוסר אמונה ביכולות ובכישורים שלנו, חוסר אהבה עצמית. או להיפך – אם מהללים אותנו, אנחנו מרגישים מעל אחרים – אבל זה גם סוג של השוואתיות שיכולה להוביל בהמשך להכזבה עצמית. אז זה מאד טבעי שהמוח שלנו יתעסק בהשוואה לאחרים גם בחיינו הבוגרים.
כדאי לדעת שכל הצלחה, אפילו קטנה, היא מאד משמעותית. רק אנחנו יודעים כמה זמן, כוח, משאבים השקעתם על מנת להצליח במשהו. אל תזלזלו גם בהצלחות הכי קטנות. תנו להם משמעות.
צריך לזכור, שאף אחד לא מושלם, גם לא אנחנו. ודווקא חוסר המושלמות הזו עושה אותנו מעניינים, מיוחדים וייחודיים.
אז בואו נהנה מהחיים ונפסיק להשוות את עצמנו על מנת להיות דומים לאחרים, או לעשות את הדרך שאחרים עשו. נעשה שינויים בתוך תוכנו על מנת שנוכל להשוות בין עצמנו אתמול לבין עצמנו היום.
נשכור, שגם לאנשים שמוצגים מולכם כמצליחים יש אתגרים ובעיות נפשיות רגשיות. הם פשוט לא תמיד שמים אותם באור הזרקורים.
נדאג שהסביבה שלנו תהיה סביבה מחזקת, מצמיחה ומפרגנת.
ההשוואה לאחרים מחלחלת בנו קינאה. אנחנו נוטים להשוות את החזקות של אדם אחר למקומות בתוכנו בהם אנחנו לא ממש חזקים. ושוכחים שיש בנו את החזקות משלנו, בתחומים אחרים. נתמקד בלהעצים אותם.
כל אחד מאיתנו מגיע לעולם הזה עם הייחודיות שלו, עם היכולות והעוצמות המיוחדות שבו. ההשוואתיות לאחר מבטלת את הטוב ואת המיוחד שיש בנו.
אז בואו נבחר בעצמנו, נפרגן להצלחות ולחוויות של אחרים ונהנה מהחיים.



